הורים רבים מתנהגים לילדים שלהם בצורה טובה וסובלנית, אבל נדמה שכשהילד סובל מהפרעת קשב וריכוז זה לא מספיק וצריך למצוא דרכים אחרות לחנך את הילד. הורים טוענים שהם ניסו הכל ושהילד צועק ומתפרע למרות כל השיטות והדרכים בהם ניסו ההורים לחנך את הילד.
למרות שאין דרכים קלות להתגבר על קשיים עם ילד כזה ואין דרכי קסם לעזרו לילד להרגיע את עצמו או להבין את הסיטואציה בהיגיון תוך כדי שהוא עצבני, אבל יש כמה טיפים שאפשר ללמוד.
חשוב מאוד להבין שילדים הם ילדים ולא משנה אם יש לו הפרעת קשב וריכוז או לא, הוא עדיין ילד ועדיין לומד על החיים ועל הדרכים להתמודד עם מצבים שונים. ילדים יכולים בקלות להבחין כאשר הורים מאוכזבים מהם או אפילו שומרים להם טינה על התנהגות כזו או אחרת. חשוב מאוד בכל מצב להראות כבוד לילד ולהעריך אותו כשצריך כדי שהוא לא יפתח דימוי עצמי נמוך או לא יהיה שמח כפי שהוא יכול להיות.
ילד צריך להרגיש שיש לו תמיכה והאהבה מההורים שלו ושההורים שלו מאמינים שהוא יכול לעשות ולהצליח בהרבה תחומים. כשמדובר על ילד בעל הפרעת קשב וריכוז, חשוב להבין שגם לקות זו באה עם יתרונות כדוגמת יצירתיות ואנרגיה חיובית שאפשר לנתב למקומות טובים.
אף הורה לא אוהב לשמוע מהצוות החינוכי בבית הספר שהילד שלהם 'איטי' או שהוא 'לא מסוגל לשבת בשיעור'. מורים צריכים להתמודד עם הרבה תלמידים ולפעמים הם לא נזהרים בניסוחים שלהם או לא מודעים לכך שמילים משפיעות הרבה יותר כשחומרת המצב לא באמת ברמה כזו. הילד שלכם מסוגל לעשות הרבה דברים טובים, אתם צריכים להתמקד בזה ולתמוך בו כדי שהוא יוכל לעשות זאת. למרות שילד בעל הפרעת קשב וריכוז פועל בדרך אחרת במוח ובגוף, הוא עדיין מסוגל לעשות הרבה דברים שילדים אחרים עושים ואפילו יותר מכך.
אז נכון שתרופות מסוימות עוזרות לילדים להירגע או לשלוט על ההתנהגות שלהן, אבל אל תבססו את כל החינוך שלכם על התרופות. אם אתם רואים שהילד שלכם עושה משהו שהערתם לו הרבה על כך, אל תגידו לו "שכחת לקחת את התרופות שלך?" או "אני חושבת שאתה צריך מינון גבוה יותר!" או משהו בסגנון, כי אז הילד יכול להסיק שכל דבר שהוא עושה זה אשמת זה שהוא לא לקח תרופות ואז לפתור את עצמו מזהירות. התרופות לא מרפאות את כל הבעיות, הן פשוט עוזרות ומקלות על הדרך לפתור את הבעיות מבפנים ולכן האשמת גורמים יחצוניים כמו תרופות זו לא הדרך.
כמה פעמים יצא לכם להתלונן בפני אנשים שניסיתם הכל – שכעסתם על הילד, שלקחתם לו צעצועים, שדרשתם ממנו להיכנס לחדר או מנעתם ממנו לשחק במחשב? ובכן, אולי בשיטת המקל והגזר אתם משתמשים רק במקל וזו לא הדרך הנכונה. יש מקומות בהם באמת צריך לנזוף בילד או להעניש אותו בצורה כזו או אחרת (לא מילולית או פיזית) אבל חשוב מאוד במקום להעניש, להסביר לו את האלטרנטיבה להתנהגות שלו ולהסביר לו למה זה לא בסדר. חשוב גם לחנך בצורה חיובית וטובה, לעודד את הילד כל פעם מחדש לשנות הרגלים לא טובים ולפעמים גם לצ'פר אותו עד שההתנהגות שלו תשתפר לטובה באופן טבעי מתוך הרגל.
דמיינו מצב שבו ביקשתם מהילד שלכם ללכת לסדר את המיטה שלו ואז כשאתם נכנסים לחדר 5 דקות אחר כך אתם רואים אותו משחק בקלפים על המיטה המבולגנת – מה הייתם עושים? ובכן, אנחנו מקווים שהתשובה שלכם היא לא להעניש אותו כי חשוב להבין במצב כזה שלא כל הזמן שילד לא ממלא משימה זה בגלל שהוא לא רוצה או בגלל שלא מעניין אותו מה שביקשתם ממנו, לפעמים ילד לא ממלא משימה כי הוא פשוט מוסח בקלות. היסח דעת זה דבר מאוד נפוץ אצל ילדים בעלי הפרעת קשב וריכוז ולכן אם אתם שולחים ילד למשימה והוא לא עושה אותה זה בדרך כלל לא אשמתו. כשאתם מענישים את הילד על התנהגות כזו, מבחינתו הוא לא עשה כלום והוא נענש על שום דבר רע שהוא עשה ובסופו של דבר הילד יגיע למצב שהוא יגיד "למה לטרוח? הרי במילא יענישו אותי" גם על דברים אחרים. הפיתרון בדרך כלל במצבים כאלו הוא להזכיר לילד את המטלה שלו.
כבר יצא לי לשמוע על הורים שאומרים "אם המורה הייתה מתייחסת אליו כמו שצריך הוא לא היה מגיע למצב הזה". ובכן, נכון שאנשים חיצוניים לפעמים לא מועילים או אפילו קצת מזיקים, אבל להאשים לגמרי מישהו אחר זה לא הדבר הנכון. באופן כללי, לא צריך לחפש אשמים, ילדים אוהבים לחפש אשמים אחרים עבור הדברים שהם עושים והילד עלול גם ללמוד את השיטה ולהאשים את אותם אנשים בדיוק כי "זה מה שאמא שלי אפילו אומרת". אל תחפשו אשמים, תחפשו איך להועיל ולשפר את המצב.
לא אומרים "ילד רע", או "ילד שלא מקשיב" כי בסופו של דבר דברים כאלו נכנסים לתת המודע והילדים יתחילו להאמין שהם כאלו. חשוב מאוד להבין שאם הילד עושה משהו לא בסדר, אז הוא עשה משהו שלא בסדר וזה לא שהוא עצמו לא בסדר. פרופסורית אחת טוענת ש"הורים צריכים להאשים את הפרעת הקשב והריכוז ולהפוך אותה לאויב משותף שלכם ושל הילד." ואפילו לעודד את הילד כשהוא מצליח 'להביס' את הפרעת הקשב. אם החדר מבולגן, צריך לפנות לילד בצורה של "יש לנו בעיה, החדר מבולגן ואני צריכה את עזרתך לסדר אותו." לתת לילד להרגיש שהוא תורם במלחמה הזו נגד הקשיים ושזה לא משהו שההורים שלו צריכים להתמודד איתו לבד כי הוא ביחד איתם באותה קבוצה.
